אין לזה כלל. הכל לפי רגילות הדיבור בזמן

פרקי אבות פרק שישי לשון המשנה שנו חכמים

הוקשה לרבנו יונה מה הראיה מפסוק זה שהאומרים

הדף היומי בהלכה בכל שיעור מוגש בפני הצופים

  שימו לב השיעור הקודם היה השיעור האחרון

א) לשון אבדה – חוזר על האדם המאבד

לא ידוע אם הם עצמם ממש כתבו או

הכח העצום של המילה הכתובה | 'מות וחיים

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

עיקר כוונתו לכסות, אלא שהאהל ממילא נעשה ובכהאי

א. "לבנים" רש"י לא הוצרך לפרש כי זה

בשו"ת ועשה לך רב (חלק ו' סימן מ"א)

1. כיון שהמשנה התחילה כהנת, ועיקר חידושה הוא

מדוע הרב עובדיה היה מחלק במבה לנכדיו קודם

כתב מרן ראש הישיבה שליט"א בשבחי בעל המחבר

אילו אמר החכם "אינך חייב עד שתשב ותסירם

כל הברכות והתפלות בלשון התורה נתקנו, לבד ממקומות

כך דרך התנאים לכתוב בלשון "חלקים" אפילו שאפשר

1. נכון מאד. תפרסם באור תורה. 2. לָחוּשׁ

מאמר זה חובר ע"י הרה"ג ר’ נסים חיים חזקיה חורי זצ"ל (מחבר ספר נחלת אבות על הש"ס, נתיבות התשל"ה), ונערך בתוספת מרובה ע"י מרן ראש הישיבה שליט"א (בליל כ"ג מנחם אב התשל"ד).

לשון המשנה "לזה רשות להלך ולזה רשות להלך",

1. צריך לבדוק בביאורים על לשון המשנה. 2.

זה תלוי אם אתה משתמש ב'כוס' בלשון זכר